כלכלה, קורונה וכל היוצא באלה

מגפת הקורונה סוחבת על גביה מטען כבד של אתגרים, אשר המובילים אותנו לתהות מהי טבעה של המחלה וכיצד היא תשפיע על המציאות בה אנו חיים. חלקינו תופסים אותה כדבר בעל השפעה פסימית ברובה ושהדרך להתמודד איתה איננה ניתנת לידיעה מלאה. לעומת זאת, אחרים דווקא מאמינים כי אין לבזבז את המשבר הנוכחי לשווא, אלא לנצל אותה כהזדמנות חיובית להעלות על סדר היום סוגיות חברתיות חשובות ולנסות לחולל בהן שינוי. בעיניי, היווצרותה של מציאות זו מחדדת ואף מחריפה פגמים הקיימים בחברה המודרנית אף יותר מאשר היא יוצרת כאלו שהם חדשים. לצורך עניינו, ועל מנת להדגים פגם מסוג זה, ניתן להביט בתופעה הבאה: ההתפלגות הבלתי שיווניות בין בעלי אינטליגנציה גבוהה לאחרים בכל הנוגע לעולם התעסוקה ושוק העבודה.

מתוך אחד ממחקריו העוסקים בפסיכולוגיה קוגניטיבית, הפסיכולוג ג'ורדן פיטרסון מצביע על התופעה הזו ומדגיש את מידת חומרתה. לפי דבריו, לצד פער זה ישנה עלייה מתמשכת בכמות הדרישות המצופות מכל מועמד פוטנציאלי שמתמיין לשלל משרות במשק. אותן דרישות מצריכות יכולות קוגניטיביות ובין-אישיות גבוהות, שלעיתים תכופות מגולמות בניסיון אקדמי ותעסוקתי כאחד. זאת ועוד, הוא מוסיף כי קיימת קורלציה חזקה בין רמת איי קיו לבין סטטוס סוציו-אקונומי מולד. לפיכך, מידת המובילות הכלכלית של אותה אוכלוסיה איננה גבוהה במיוחד לעומת השכבה העמידה יותר. בעיה זו עלולה להיות כרוכה בהשכלות כלכליות-חברתיות כבירות כמו אבטלה גבוהה, עוני ודחק פוליטי בין-מגזרי. לסיום, פיטרסון סבור כי אין הממשלות בכל המדינות יודעות כיצד יש לגשת לבעיה זו וחמור מכך יש לעיתים ניסיונות להדחיק אותה לשוליים.

לנגד עינינו, נגיף הקורונה חושף את הבעיה על כל רבדיה ולמעשה גם נבחרי הציבור אינם יכולים להיות אדישים לגביה. אולם, ישנן דרכי התמודדות שעשויות למזער את נזקי התופעה. למשל, ניתן להקים פלטפורמות חינוכיות ומקצועיות החותרת לטפל בה; בתי ספר וארגונים התנדבותיים כאחד יכולים להכשיר אנשים בעלי רמות אינטליגנציה והכשרות מגוונות לכדי כיוונים חדשים המותאמים למציאות הכלכלית החדשה והעתידית. דבר זה מצריך הבנה עמוקה אודות הפרקטיקות החינוכיות המוצלחות שיש והדרכים בהן ניתן ליישמן למטרות רלוונטיות לתחום התעסוקתי של הפרט. נוסף על כך, יתכן כי שינויים בשיטות המס וחלוקות התקציבים הממשלתיים הם מהלכים שיש לשקול בחיוב. נוכח מידת חוסר שביעות הרצון של האזרחים הישראלים בתפקוד ממשלתם, אפשר לטעון כי מן הרצוי שכספי המסים שהוטלו יוזחרו ישירות לאזרחים. דבר זה ייעשה בהתאם למצב הכלכלי ותעסוקתי של כל אזרח בפרט, ולאו לכדי כיסם של נבחרי הציבור עצמם. הצעה זו עלולה להסתמן כאידיליסטית מדי ליישום בפועל, אך ישנו מצב בו היא תהיה יעילה יותר משיטת החלוקה העקיפה שקיימת כיום בזירה הפוליטית.

· בנימה אופטימית, אני מרגיש שאוכל לומר, עם הסתייגויות מסוימות, כי מדינת ישראל יכולה בפוטנציה להוות מודל טוב ליתר המדינות בכל הנוגע לדברים הנזכרים לעיל. התודעה הישראלית ברובה רואה את ערכי השוויון והצדק כדברים רצויים למימוש. דבר זה מתבטא באופנים בהם מתנהלים גופים בעלי השפעה עצומה על החברה הישראלית כגון צה"ל וארגוני המגזר השלישי כמו "לתת". הראשון מגייס לשירותיו גם בעלי אינטליגנציות נמוכות ופיגורים שכליים למערכי החובה וההתנדבות והשני רואה בוולנטריות כדבר בלתי נפרד מהדמוקרטיה המודרנית. שכן, ניתן לקוות ואף לחתור לעולם חדש ומתוקן שעשוי לברוא מתוך התוהו ובוהו שנקרא משבר הקורונה.

מקור התמונה: https://www.forbes.com/sites/tayfunicten/2020/04/21/how-did-stable-value-funds-respond-to-covid-19-turbulence/?sh=7eda6a143938

Tayfun Icten, "How Did Stable Value Funds Respond To COVID-19 Turbulence?". Forbes, 21.04.2020